Sweet Chestnut - התמצית שמחזירה את הטעם לחיים

איך יתכן שעוד לא כתבתי על התמצית הזו? ללא צל של ספק זו התמצית האהובה עלי - SWEET CHESTNUT ואכן יש בה משהו מתוק בתמצית הזו, היא מחזירה את הטעם לחיות. אמירה חזקה - הטעם לחיות – מה שאנחנו שומעים זה שיש אפשרות, יש מצב בו אנחנו מאבדים את הטעם לחיות. וכמה שהיא אקטואלית התמצית הזו. במחלה הפופולרית של ימינו – קורונה, חלק מהתסמינים הם אובדן חוש הטעם והריח, תשישות גדולה וייאוש. מעניין הקשר הזה בין חוש הטעם לרצון לחיות, לחיוניות ומשמעות. התמצית הזו נוגעת בכל אחת ואחד מאיתנו. ורובנו אולי לא ירצו להודות בזה, או לראות את זה. שמתחת לכעס, לתסכול, לקושי לקבל החלטה, קושי ללמוד מטעויות ועוד. - מתחת לכל הדפוסים האלה, ופרחי באך מרפאים דפוסי רגש ומחשבה, - מתחת לדפוסים האלה יש חלק שמרגיש חסר ישע, חסר כוחות, נטוש, בלי אח ורע, בלי אמא אבא, ונפרד מהבורא והבריאה. זה מקום בתוכנו שהוא כל כך כואב ושבור שאנחנו נעדיף לא להרגיש אותו. בטיפול בפרחי באך לפעמים לוקח זמן להגיע אל המקור הזה ולפעמים הבן/בת אדם מגיעים לטיפול כשהם כבר בתוך המשבר הזה. בתוך הכאב הזה. אני זוכרת שלמדתי פרחי באך ולמדנו על פרחים שמטפלים בדיכאון, ייאוש ועצב, על התמצית הזו – sweet chestnut - נאמר שהיאוש והוא כל כך עמוק שאין כוחות להתפלל. יש משהו שמכריע את הגוף והנפש במצב הזה של sweet chestnut. אין כוחות נפשיים כי הצער מכלה את הכוחות. זה מצב של לב שבור. Sweet chestnut – היא כמו קינצוגי – אומנות יפנית של תיקון ושיחזור כלי חרס שבורים בעזרת ואבקת זהב. בקינצוגי אנחנו יכולים לראות את השברים, החלקים השונים המרכיבים את הכלי. אנחנו יכולים לראות את השבר, את הפציעה, אבל היא עכשיו התאחתה והתמלאה בזהב. השבר, הפצע הגדול הוא כבר לא ריק אינסופי שואב ומכלה אלא מקור לכוחות חיים, מקור לחיבור מחודש ועמוק יותר לחיים, למשפחה, לחברים, לבריאה, למשמעות. התמצית מפיחה חיים, כוחות ותקווה. מזינה את אדמת הלב היבש התשוש כמו מים המזינים אדמה יבשה ומחורצת, מחיים את האדמה ומאפשרים נביטה של חיים חדשים החבויים בתוך האדמה. – כך התמצית עושה התמצית לליבו הדואב של האדם.